הסקר האסטרטגי הסביבתי – תהליך של איסוף ידע מדעי והטמעתו בתהליך קבלת החלטות

גילויי מאגרים עצומים של גז טבעי ב-2009–2010 הפתיעו גם את מקבלי ההחלטות. הם נדרשו להנחות את תעשיית הנפט והגז לגבי אופן ניצול משאבי הטבע ופעילויות החיפוש תוך התחשבות בשיקולים סביבתיים, כלכליים וחברתיים. במאי 2012 החליט שר האנרגיה להקפיא חיפושים חדשים בים, בין השאר כדי לאפשר איסוף מידע על אודות המצאי בים. גוף מי הים וקרקעיתו הם ברובם המכריע ארץ לא נודעת, והדבר נכון בייחוד בים העמוק.

כחלק מתהליך זה החליט משרד האנרגיה לבצע, לראשונה בישראל, סקר אסטרטגי סביבתי, על השפעות חיפוש והפקה של נפט וגז טבעי בים. בתחום הסביבתי, מטרות הסקר הן לשמש "כלי עזר לקביעת מדיניות ביחס לאופן הכללת שיקולים סביבתיים לפיתוח בר-קיימא של משאבי הנפט והגז הטבעי של ישראל בים התיכון… לשמור על יציבותם הביוטית הטבעית של כל בתי הגידול … בד-בבד עם המשך פעילות האדם הקשורה בחיפוש ובהפקה של גז טבעי ונפט" ^[1] במים הטריטוריאליים ובאזור הכלכלי הבלעדי של ישראל (Exclusive Economic Zone).

באמצעות המכון לחקר ימים ואגמים לישראל, מופו באופן מקיף יחסית היחידות הגאומורפולוגיות בים, בדגש על אזורים בעלי תשתית סלעית. בסקר האסטרטגי הסביבתי נאסף מידע על בתי הגידול ונותחה רגישותם; הוערכו ההשפעות הסביבתיות של פעולות חיפוש והפקה של נפט וגז טבעי; נבחנו השימושים האחרים בים שעלולים להיות מושפעים מהפעולות הימיות; נבדקו הסיכונים מזיהום נפט ודרכי הטיפול בו.

תוצאות המיפוי ומקורות מידע נוספים שימשו בסיס להמלצות ביחס לרגישות הסביבה הימית, וכן נקבעו מגבלות על עבודות פיתוח בסביבת בתי גידול רגישים. לאחרונה, בנובמבר 2016, פתחה מחדש המדינה את מימי הים התיכון לחיפושי גז ונפט. המכרז שפורסם תאם את המלצות הסקר האסטרטגי הסביבתי אחת לאחת.

בדיון שלפניכם ניסינו להכיר כלי תכנוני זה, להבין איזו תועלת מתקבלת מהשימוש בו, ואם הוא יכול להשתלב במערכת התכנון הלאומית, וזאת באמצעות ראיונות עם בעלי עניין בולטים מהממשלה, מהתעשייה, מארגוני סביבה ומהאקדמיה.

משתתפי הרב-שיח:

אילן ניסים, ראש אגף סביבה במִנהל אוצרות טבע, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

ד"ר דרור צוראל, מרכז מחקר וניטור ימי, היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, המשרד להגנת הסביבה

רונית מזר, מנהלת אגף בכיר לתכנון ארצי, מִנהל התכנון, משרד האוצר

ניר אנגרט, מנהל אגף שטחים פתוחים, רשות הטבע והגנים

אמיר פוסטר, מנהל מחלקת אסטרטגיה ומחקר של איגוד תעשיות הנפט והגז

יניב מריג, גאולוג, דלק קידוחים

דרור בוימל, רכז תכנון תשתיות ים, החברה להגנת הטבע, ונציג ארגוני הסביבה בוועדת ההיגוי של הסקר האסטרטגי הסביבתי

עו"ד נדיה צימרמן, המוקד למחקר יישומי למשאבי סביבה ימית, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה

אילן ניסים – ההחלטה לבצע סקר אסטרטגי סביבתי התקבלה ב-2012 בעקבות גילויי המאגרים העצומים של נפט וגז בים (מ-2009). זהו כלי תכנוני המסייע לתכנון ולקבלת החלטות באשר לניצול משאבי האנרגיה בים. הכלי מקובל בקרב המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכליים (OECD) וכן מומלץ לשימוש על-ידי האיחוד האירופי (בדירקטיבה 2001/42/EC) בתחומים הנוגעים לניהול אוצרות טבע ולקביעת מדיניות כוללת לפיתוחם. הסקר נועד לאזן בין האינטרס של פיתוח כלכלי לבין אינטרסים אחרים, שאחד המרכזיים שבהם הוא שמירה על הסביבה הימית.

מכיוון שפיתוח מאגרי אנרגיה יכול להיעשות רק לאחר היכרות עם הסביבה הימית, היה הכרח לערוך סקר, שכלל זיהוי פערי מידע והשלמתם. בהנחיית משרד האנרגיה ביצע המכון לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל) סקר רקע בתימטרי במהלך 2012-2013, שמיפה באופן שיטתי וראשוני את המרחב הימי כולו. כמו כן, מופו באופן ראשוני בתי הגידול בקרקעית הים ובגוף המים. בד בבד עם ביצוע הסקרים והמיפוי, הוגדרה הרגישות הסביבתית לבתי גידול ספציפיים ולמרחב הימי בכלל. שילוב המידע וההכרעות יצר מפה של רגישות בתי הגידול בים. רוב המרחב הימי הוא ים עמוק, אחיד מבחינת בתי הגידול שבו. מתוך ההבנה שקיים בית גידול גדול ונרחב הוחלט שניתן לפתח חלק משטחי מרחב זה מבלי לפגוע בתפקוד בית הגידול.

המאסדר חייב לדעת מה הידע הקיים על אודות תנאי הסביבה בעת קבלת ההחלטה. יש אזורים בעולם שנחקרו בצורה נרחבת בשל פיתוח שדות נפט וגז רבים בתחומם. שם, אם ידוע שלאזור רגישות סביבתית נמוכה, לא יחייבו את היזם בתסקיר השפעה על הסביבה בשלב החיפושים, אלא רק בשלב פיתוח המאגר. מכיוון שהידע על אודות המרחב הימי של מדינת ישראל (המים הטריטוריאליים והאזור הכלכלי הבלעדי [EEZ]) מועט ביותר, פער המידע הוגדר כפער גבוה. לכן, גם באזורים שהוגדרו כבעלי רגישות נמוכה, ידרוש משרד האנרגיה מהיזם לבצע בדיקה סביבתית כבר בשלב החיפוש, וזאת משום שמידת הוודאות ביחס לידע על אודות בתי הגידול – נמוכה. במקרה כזה, אף על פי שעל בסיס המידע שנאסף אכן מתקיים איזון בין פיתוח כלכלי לשמירה על הסביבה הימית, מחייב המאסדר את זכיין החיפושים לבצע בדיקה (לפני העבודה, תוך כדי ביצועה ולאחריה).

ימים יגידו אם צדקנו או לא. עד כה, בסקרים עבור אתרים מסוימים, שבוצעו לאחר הסקר האסטרטגי, נמצא שהנחות היסוד ביחס לערכיות בית הגידול אכן היו נכונות.

דרור צוראל – עריכת מיפוי נרחב של בתי גידול בעלי פוטנציאל לרגישות בים התיכון מסייעת למשרד להגנת הסביבה בבואו לבחון מסמכים סביבתיים של קידוחים, הנחת צנרת או כל תכנית אחרת בים. אם עולה מהמיפוי שבקרבת המקום המיועד לפיתוח תשתית קיים בית גידול שעשוי להיות רגיש, מורה המשרד על ביצוע סקר חזותי. אם בסקר החזותי נמצא שאכן מדובר באתר רגיש, על היזם להזיז את התשתית המתוכננת או לעבוד באופן שלא יפגע בבית הגידול. לדוגמה, מיפוי בתי הגידול מאפשר למשרד לדעת אם מתקן התפלה מיועד להיבנות באזור שיש חשד שיש לו רגישות אקולוגית בגלל שעובר בו רכס כורכר (המאכלס ביוטה ימית שתיפגע, במקרה שייפגע רכס הכורכר). הסקר קידם את המדינה צעד גדול קדימה וזאת בזכות יוזמת משרד האנרגיה.

בסקר האסטרטגי הסביבתי נמצא שרוב בתי הגידול הרגישים נמצאים על מדף היבשת. לפיכך, נקבע באופן זמני קו מקביל לחוף במרחק 7 ק"מ ממנו, שממזרח לו לא יבוצעו קידוחים. נוסף למתן אפשרות שמירה על המערכת האקולוגית הרגישה, המשמעות היא שלא יהיו קידוחים ליד מתקנים רגישים של תשתיות אסטרטגיות (כגון מתקני התפלה ותחנות כוח), ואם חס וחלילה תהיה דליפת נפט, היא תהיה במרחק גדול מספיק מהחוף כך שהנזק ממנה לא יהיה מיָדי. הדבר מאפשר מרווח זמן להיערכות. במרחק גדול מ-7 ק"מ נמצאו עד היום בעיקר עתודות גז טבעי ולא נפט, כך שבעתיד הקרוב לא צפויות הפקות ממאגרי נפט, שהן המדאיגות יותר מבחינה סביבתית.

בסקר האסטרטגי הסביבתי הוגדרו מרחקי ההשפעה של כל קידוח על סביבתו. על בסיס ידע מדו"חות ניטור ומידע מהעולם, נקבע שלא תוצב אסדה במרחק שיפחת מ-1 ק"מ מבית גידול רגיש. הסקר הקל על המשרד להגנת הסביבה בהגדרת הדרישות שהיזם מונחה לבצע בבדיקה מקדמית לקידוח, להנחת צנרת או לפיתוח של שדה נפט או גז.

ניר אנגרט – הסקר הניב תועלת רב-תחומית ובמעגלים שונים:

ביטוי ישיר ומובהק ניתן לראות בתחום של קידוחי גז ונפט. מסקנות הסקר הוטמעו במכרז שהוציא משרד האנרגיה לחיפוש גז ונפט באזור הכלכלי הבלעדי של ישראל. השטחים שפורסמו במסגרת המכרז תואמים לחלוטין את המסקנות: אזורים שעל-פי הסקר עשויים להיות רגישים מבחינה אקולוגית, שבעבר היו לגופים שונים זכויות לחיפוש בהם, לא נכללו במכרז החדש.

תועלת עקיפה ניתן לראות בשימושים השונים הנעשים בתוצרי הסקר בתהליכי גיבוש מדיניות ותכנון. למשל, מִנהל התכנון מכין את 'מסמך המדיניות לתכנון ולניהול המרחב הימי של ישראל', והחומרים והמידע שנאספו בסקר – חלוקת הים ליחידות גאומורפולוגיות והגדרת בתי הגידול הרגישים (דבר שנעשה על-ידי המכון לחקר ימים ואגמים לישראל [חיא"ל]) – נלקחו כמות שהם מהקביעות של הסקר. בתיקון תקנות פקודת הדיג (שנכתבה ב-1937) שבמסגרתו נאסר על דיג באמצעות מכמורות על תשתית סלעית קשה, הגדרת מיקום תשתית זו נלקחה מנתוני הסקר. הדבר נכון גם בפעולות שוטפות שונות, כמו הגשת תכניות לקווי תשתית ולכלובי דגים, שמשתמשים בהן במידע שנאסף במסגרת הסקר.

הסקר מקיים יחסי גומלין עם 'מסמך מדיניות לשמורות טבע וגנים לאומיים ימיים' שהוכן ברשות הטבע והגנים. המסמך קיבל משנה תוקף כשעקרונותיו הוטמעו בסקר, ובאזורים שאנו מקדמים בהם תכנון שמורות טבע, אנחנו משפרים את רזולוציות התכנון ככל שניתן באמצעות נתוני הסקר.

נדיה צימרמן – הקצאת הרישיונות לחיפוש נפט וגז נערכה בעבר בשיטה של 'כל הקודם זוכה', ללא מדיניות המנחה אילו שטחים לפרסם ובאיזה עיתוי. חלוקת הזיכיונות נעשתה לשטחים בגודל עצום של כ-2 מיליון דונם, ותוך תלות במידע שסיפקו היזמים על אודות מאפייני הים. המידע שהתקבל במסגרת הסקר האסטרטגי הסביבתי לגבי מאפייני המרחב הימי (גם אם אינו מלא), אִפשר למדינה לקיים לראשונה הליך תחרותי להקצאת זיכיונות לחיפוש נפט וגז. הליך זה מאפשר הדרגתיות מסוימת בפתיחת המרחב הימי לחיפושים, מאפשר לתת מידע למחפשים, ועוזר להציב במסגרת הרישיונות הנחיות סביבתיות מותאמות יותר לכל אזור חיפוש מסוים. העובדה כי לא יחולקו רישיונות באזורים מסוימים בשל רגישותם הסביבתית היא, ללא ספק, ראיה לשיפור הליך קבלת ההחלטות. אני מוכרחה להודות כי לא האמנתי שנגיע למצב כזה, שאין חלוקת רישיונות באזורים רגישים, והדבר משמח מאוד.

רונית מזר – הסקר האסטרטגי הסביבתי בדק את קרקעית הים מבחינת ערכים סביבתיים וקבע תנאים ומגבלות לקידוחים של גז ונפט, אך הוא מלכתחילה לא נועד להתייחס לשימושים אחרים. עם זאת, בסיס הנתונים על אודות התשתית הסלעית בקרקעית הים משמש את מנהל התכנון גם לשימושים אחרים. כך, לדוגמה, אנו שואבים תועלת רבה מהסקר, ומטמיעים את מסקנותיו במסמך המדיניות למרחב הימי, המגובש בימים אלה במנהל התכנון במטרה להסדיר את כלל השימושים במרחב הימי (איים מלאכותיים, כלובי דגים וכדומה).

אמיר פוסטר – עתודות האנרגיה הגדולות שהתגלו בעיקר ב-2009-2010, והערכה בדבר פוטנציאל לעתודות גדולות נוספות יצרו מציאות חדשה בכל הקשור להסתכלות של ישראל על הים. צורך מיָדי שנוצר עבור תעשיית חיפושי הנפט והגז (כמו בתחומי תעשייה אחרים) היה לברר כיצד פועלים בסביבה הזו – מה הם 'חוקי המשחק' בים? מסקר כזה יוצאים כל הצדדים נשכרים. בלעדיו פועלים כולם בתווך לא מוגדר מבחינת האסדרה (כולל בהיבט הסביבתי), והפעילות סבוכה מאוד. ביצוע הסקר הקדים תרופה למכה. כמו משרדי הממשלה, גם התעשייה נרתמה לעריכת הסקר הזה, במטרה לבחון באילו אזורים ניתן לפעול בצורה חופשית יחסית ובאילו מקומות הדבר בעייתי יותר.

כאזרח מדינת ישראל, אני שמח שהסקר יצא לפועל, כי בזכות תגליות הגז התחלנו להסתכל על הים לעומק ולמרחק גדולים יותר. הסיכונים לסביבה הימית אינם מסתכמים בתעשיית הנפט והגז. מעבר לכך שרוב דליפות הנפט אינן מתרחשות בעת ההפקה אלא בעקבות תאונות של מכליות ותקלות בצינורות ההובלה, ישנם גורמים רבים הפועלים בים ומשפיעים על הסביבה הימית, כגון מתקני התפלה, תחנות כוח ונתיבי שיט של מכליות נפט. כדאי לדעת שאחד מהנתיבים הפעילים ביותר של הובלת נפט גולמי עובר עשרות ק"מ מערבית לגבול האזור הכלכלי הבלעדי של ישראל.

יניב מריג – התעשייה בארץ צעירה מאוד, ועד לפני פחות מעשור לא נערכו הרבה סקרים וקידוחים. התועלת העיקרית לתעשייה מעריכת הסקר האסטרטגי הסביבתי היא, כאמור, מיסוד הכללים שעל פיהם נדרשת התעשייה לפעול. המלצות הסקר מאפשרות לאנשי התעשייה להבין את הרקע לקבלת ההחלטות של משרד אנרגיה, ומספקות ודאות עסקית רבה יותר. ודאות עסקית היא מרכיב מהותי בתחום חיפושי נפט וגז, שמושקעים בהם כסף רב לטובת תהליכים ארוכי טווח. ככל שיצטבר יותר ידע, באמצעות חברות האנרגיה וסקרים ביוזמת משרד האנרגיה, כך נדע יותר על מצאי הסביבה בים העמוק ועל רגישותה, ונקבל מושג הרבה יותר טוב על מאפייני האזור הכלכלי הבלעדי.

יניב מריג – שיתוף ארגוני סביבה בתהליך חשף אותם למגוון השיקולים והצרכים של התעשייה. עצם העובדה שהם היו שותפים לתהליך, ושהייתה התייחסות רציניות לעמדות שלהם, היא דבר חשוב מאוד. הדיונים התנהלו באופן גלוי וכן, ללא הסתרת מידע. בלט האינטרס המשותף של אספקת גז טבעי למשק בצורה בטוחה ויעילה. דליפת נפט או פגיעה משמעותית בסביבה היא תרחיש אימים לכל הגורמים הנוגעים בדבר.

אמיר פוסטר – אמנם בדיון על מתווה הנפט והגז התגלו מחלוקות רבות בין התעשייה ובין ארגוני החברה והסביבה, אבל יש מטרות משותפות ומתקיים שיח מתמיד עם ארגוני החברה האזרחית. למרות המחלוקות השונות, יש הרבה דברים שאנו רואים עין בעין, למשל ביחס לגז הטבעי שהוא מקור אנרגיה נקי הרבה יותר מחלופת הפחם. אין עוד מיזם בודד ששיפר את איכות הסביבה בישראל כמו שעשה קידוח תמר, שהוריד דרמטית את רמות מזהמי האוויר. בשנים הקרובות יביא פיתוח קידוח לווייתן לסגירת היחידות הפחמיות (1–4) בתחנת הכוח 'אורות רבין' בחדרה.

חששות משותפים שהיו בתחילת תהליך הסקר, התבדו מהר. הגדולה של תהליך הסקר היא שהוא למעשה החל הליך התדיינות רחבה, שכולל התחשבות אמִתית בדעות השונות כדי להגיע למכנה משותף. כאשר הדיונים והוויכוחים לא נעשים מתוך דחיפוּת לקבל החלטות ולכבות שרפות, אלא בצורה רגועה ומכבדת, וכאשר לכל אחד יש מקום להביע את עמדתו, הדבר מאפשר שיתוף פעולה בין הגורמים השונים לטובת הגדלת הידע על אודות המרחב הימי. השיח שנוצר מוביל להבנות משותפות ואף לפתרונות.

דרור בוימל – ההשתתפות בתהליך הכנת הסקר סייעה בהבנת התמונה הרחבה בתחום של קידוחי גז ונפט בסביבה הימית: המצב הסטטוטורי, תהליך האסדרה, מה היה נהוג עד כה ואיך הדברים עומדים להשתנות. בעקבות החשיפה לתוצאות הסקר אני מבין טוב יותר את מידת (אי-) ההיכרות של המדינה עם המרחב הימי שלה ואת רמת פערי הידע שיש להשלים.

לאור התהליך אני יכול להתמקד בסוגיות המרכזיות, להפריד בין עיקר לטפל, לדעת ממה לחשוש ואיפה עלולות להיות נקודות כשל: קידוחי נפט מסוכנים לסביבה הימית הרבה יותר מקידוחי גז; סקרים סייסמיים הם בעייתיים מאוד לאוכלוסיות ימיות רגישות; למרחק מהחוף השפעה מכרעת על הסכנה הפוטנציאלית בעת אירוע דליפה.

אילן ניסים – כל המסקנות וההמלצות של הסקר התקבלו על-ידי הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה, שרואה לנגד עיניו, בין השאר, את הצורך ליצור ודאות לתעשייה. לכן, כל הדרישות קיבלו מעמד מחייב במסגרת ההליך התחרותי שקידמנו להנפקת רישיונות, והן מעוגנות בחלק מהתקנות, וזאת בהתאם לנוהג המקובל בעולם. המטרה היא ליצור קוד להתנהגות מקובלת, שלפיו תבוצע פעילות חיפוש והפקה של נפט וגז בים התיכון על פי הכללים הנורמטיביים הקיימים במדינות מפותחות, ששמירת הסביבה חרוטה על דגלן. אם פיתוח שדות נפט וגז במדינת ישראל יכול להתנהל על-ידי קביעת הנחיות וביצוען, אז חקיקה איננה הכרחית, ועדיפה עליה מערכת גמישה של הנחיות.

דוגמה טובה לקבלה בפועל של המלצות הסקר, על אף מחיר כלכלי גבוה, ניתן לראות בוויתור של המדינה על ניצול משאבים מוכחים של נפט בשל רגישות סביבתית. בהתאם להמלצה של הסקר – בשלב הנוכחי הגביל הממונה על ענייני הנפט את שיווק רישיונות החיפוש החדשים לשטחים הרחוקים יותר מ-7 ק"מ מהחוף, משום שפערי המידע עדיין גדולים. אנו נמשיך לרכז מידע על אותם בתי גידול "החשודים" כרגישים, כך שאם ירצו לפתח את האזורים הללו בעתיד, יעשו זאת על בסיס מידע מפורט ומדויק יותר.

נדיה צימרמן – באיחוד האירופי מבוצע סקר אסטרטגי סביבתי גם עבור חיפושי נפט וגז ביבשה. רצוי להרחיב גם את הסקר הישראלי ליבשה. כיום, יזם המעוניין לחפש נפט או גז ביבשה, מבקש רישיון ומקבלו, ורק אם מתגלה כמות שמצדיקה הפקה, מבצעים בדיקה סביבתית מעמיקה יותר. כמו כן, יש מקום להכין סקר אסטרטגי סביבתי בנושא הקמת מתקני אנרגיה ותשתיות לאומיות. אי אפשר להסתפק בתסקירים סביבתיים נקודתיים ללא חשיבה אסטרטגית לאומית כאשר מדובר על הקמת מתקני תשתית ביבשה.

בסקר אסטרטגי סביבתי המדינה נוטלת יוזמה לקביעת מדיניות-על, בעוד שבתחומים אחרים היא בודקת השפעות על הסביבה באופן נקודתי (למשל באמצעות הכלי של תסקיר סביבתי) מבלי לקבוע מדיניות מנחה. גם אם לא מבצעים סקר אסטרטגי, חשוב לקבוע מדיניות שתאפשר למדינה, ולא ליזם, להיות היוזמת. מטרתו של הליך הסקר האסטרטגי היא לעגן שיקולים סביבתיים בהחלטות ממשלה. חשיבות ההליך טמונה בכך ששיקולים סביבתיים נשקלים מראש, כבר בהליך קבלת ההחלטות, ולא בדיעבד.

דרור צוראל – הסקר מקדם ניטור ימי, אך יש לשפר את המחקר הימי. למשל, המרחק שניתן למצוא בו את בוץ הקידוח – מנוטר, אבל לא מה ההשפעה של הימצאות הבוץ על בית גידול מסוים.

יש לבצע תהליך ארוך של אימות לכל בתי הגידול שנמצאו בסקר, וכן לבצע מחקר על בתי גידול רגישים שנמצאו – משימה מאתגרת ביותר לנוכח הימצאות חלק מהם בעומקים של מעל ל-1,000 מטרים. קרה שרצו להניח צינור באזור שהוגדר בו "חשד" לקיום בית גידול רגיש, בשל רכס כורכר שזוהה באמצעים סייסמיים, אבל כשביצעו סקר חזותי בעזרת מכשור מונחה מרחוק (ROV – Remotely Operated Vehicle) לא מצאו רכס שכזה.

הסקר נעשה ביחס לקידוחים (למטרת חיפוש או הפקה) אך לא ביחס לשאר הפיתוח הכרוך בהפקה (אסדות הפקה וצנרות) שהוא חלק מהותי מפיתוח עתודות גז ונפט. תמ"א 37ח' מאפשרת הצבת אסדות הפקה על מדף היבשת גם במקרה שאתר הקידוח נמצא במרחק אלפי ק"מ משם, בים העמוק.

הסקר לא כלל התייחסות לאסטרטגיה הכללית של ישראל ביחס למשאבי הגז והנפט. ראוי לגבש מדיניות ביחס לשאלות הבאות: האם רצוי שישראל תזקק ותייצא נפט? האם למדינה יש מדיניות בנושא או שהתפתחה תעשייה, ומשרד האנרגיה מנסה לסייע לה ועושה אסדרה של הפעילות הזו מבלי לקבוע את המדיניות האסטרטגית הסביבתית הנגזרת ממנה?

נדיה צימרמן –  באיחוד האירופי מבוצע סקר אסטרטגי סביבתי גם עבור חיפושי נפט וגז ביבשה. רצוי להרחיב את הסקר הישראלי ליבשה. כיום, יזם המעוניין לחפש נפט או גז ביבשה, מבקש רישיון ומקבלו, ורק אם מתגלה כמות המצדיקה הפקה, מבצעים בדיקה מעמיקה. כמו כן, יש מקום להכין סקר אסטרטגי סביבתי באשר להקמת מתקני אנרגיה ותשתיות לאומיות. אי אפשר להסתפק בתסקירים סביבתיים ללא חשיבה אסטרטגית לאומית כאשר מדובר בהקמת מתקנים ביבשה לפיתוח משק הגז הטבעי (תמ"א 37ח').

בסקר אסטרטגי סביבתי המדינה נוטלת יוזמה לקביעת מדיניות-על, בעוד שבתחומים אחרים המדינה בודקת השפעות על הסביבה באופן נקודתי, למשל באמצעות תסקיר סביבתי, מבלי לקבוע מדיניות מנחה. גם אם לא מבצעים סקר אסטרטגי, חשוב לקבוע מדיניות שתאפשר למדינה, ולא ליזם, להיות היוזמת. המדינה צריכה לקבל החלטות על סמך מידע שלה ולא על סמך מידע שמעבירים לה יזמים.

אילן ניסים – הים שונה מהיבשה. ביבשה יש כלי תכנון אסטרטגיים מוכחים שמשתמשים בהם הרבה מאוד שנים – תכניות מתאר ארציות, שמגובשות בתהליך הדומה לביצוע סקר אסטרטגי סביבתי. למעשה, זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

דרור צוראל – לדעתי יש לבצע סקר אסטרטגי סביבתי לנושא של ייצור אנרגיה ביבשה. זה לא תחום ההתמחות שלי, אבל ככל הידוע לי, כיום בוחנים כל סוג אנרגיה בנפרד. כך, למשל, במקרה של ייצור חשמל באמצעות טורבינות רוח התמקדו בהשפעתן על ציפורים, אבל לא נבחנה השאלה העקרונית – האם ייצור אנרגיה מרוח עדיף על ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים אחרים, למשל השמש?

עבור שימושים רבים אחרים בים אנו לא נדרשים לקבוע אסטרטגיה, מכיוון שאנו פועלים לפי האסטרטגיה שקבעו מוסדות האו"ם, שמתבטאת באמנות בין-לאומיות.

ניר אנגרט – אין בכלל ספק שהסקר האסטרטגי הסביבתי היה מצוין מבחינת אופן ניהולו, השילוב של אנשי מקצוע מהמעולים בארץ, ומבחינת התוצאות שלו. על כך הברכות והתודות למשרד האנרגיה ולאילן ניסים שעמד בראש התהליך. עם זאת, עלי להסתייג ולומר שסקר אסטרטגי סביבתי שייערך על-ידי אנשי מקצוע לא מתאימים או בשיטת ניהול אחרת, עלול להביא לתוצאות גרועות. לכן, גם אם הכלי מצוין, עלינו לשים לב לזֵהות האדם שמנהל את התהליך, לאופן הניהול ולהתאמת הנושא. רחוקה הדרך מלהגדיר כלי זה כמיטבי להגדרת אסטרטגיה גם בתחומים אחרים. זאת ועוד, יש כלי תכנון נוספים ומוכרים שיכולים להתאים טוב יותר, ולכן צריך לבחון בכל מקום מהו הכלי המתאים.