אקולוגיה וסביבה
לכל השירים

סודן, הקרנף הלבן האחרון ששרד מבני מינו. מקלט אול פג'טה לחיות בר, קניה | צילום: Stuart Price, Make It Kenya

הַכְחָדָה / מיה טבת דיין

בְּיוֹם הַנִּשּׂוּאִים הָאַחַד עָשָׂר שֶׁלָּנוּ מֵת
הַקַּרְנַף הַלָּבָן הָאַחֲרוֹן .
בְּדִיעֲבַד, טוֹב שֶׁלּאֹ חָגַגְנוּ.
גַּם כָּכָה הַיּוֹם הַזֶּה הָפַךְ
בִּלְתִּי נִשְׁכַָּח. גֶּזַע נִכְחָד
נִצּוֹד כְּדֵי לְיַצֵּר מֵהַקֶּרֶן שֶׁלּוֹ אַבְקָה
לְעִדּוּד זִקְפָּה. בְּלֵיל הַחֲתֻנָּה
הַשִּׂמְלָה הָיְתָה רְכוּסָה הָדוּק כָּל כָּך
שֶׁלָּקַח נֶצַח לְהָסִיר אוֹתָהּ
וְרַכֶּבֶת שֶׁנִּפְרְמָה בַּגַּרְבִּיּוֹן הַשָּׁקוּף
עָשְׂתָה בשְִּׁניִוֹּת
מָה שֶׁאַבְקַת קֶרֶן קַרְנַפִּים
עוֹשָׂה בְּמָוֶת רַב. מָה זֶה עוֹשֶׂה לָעוֹלָם
כְּשֶׁגֶּזַע נֶעֱלַָם? מְטַפֵּל אַפְרִיקָאִי
רָכַן מֵעַל הַקַּרְנַף, הִצְמִיד מֵצַח שָׁחֹר
לְגוּף לָבָן –
שֶׁלְּעוֹלָם לאֹ יִוָּלֵד כָּמוֹהוּ, לְעוֹלָם לאֹ יָמוּת –
נֶאֱחַז בִּשְׁאֵרִית אַחֲרוֹנָה שֶׁל עוֹלַָם קַדְמוֹן,
שֶׁדַּי הָיָה בּוֹ בְּעוֹר עָבֶה וְקֶרֶן
כְּדֵי לִשְׂרֹד. קַרְנַף הָיָה גָּדוֹל וְאָדָם קָטָן,
גֶּבֶר וְאִשָּׁה הִתְחַבְּרוּ כְּדֵי לְעַבֵּר בְּגוּפָם
הִיסְטוֹרְיָה חֲזָקָה וּפִרְאִית. עַכְשָׁו
רַק דָּבָר אֶחָד בָּרוּר; הָעוֹלָם עָדִין וְחָסֵר
כְּמוֹ תַּחֲֲרָה שֶׁלְּפֶתַע פָּקַע בָּהּ חוּט.
חֹר נִפְעַָר בְּצוּרַת קַרְנַף, זָעִיר
כִּנְקֻדַּת מַחַט בְּגֶרֶב נַיְלוֹן;
אַתְּ רוֹאָה אֵיךְ זֶה מַתְחִיל
אַתְּ מְבִינָה לְאָן זֶה הוֹלֵךְ
אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַעֲצֹר אֶת זֶה.


בין המילים

עורכת המדור: עדנה גורני

מותו של סודן, הזכר האחרון מהמין קרנף רחב-שפה צפוני (simum cottoniCeratotherium, המכונה גם קרנף לבן) זכה לסיקור נרחב בעולם ובישראל (לדוגמה על שער אקולוגיה וסביבה, אפריל 2018). כאשר נעלם מן העולם מין גדול, מרשים ובולט, שרבים עסקו בניסיונות להצילו מהכחדה, לרגע תשומת ליבנו מתמקדת בכך ואז אנחנו עוברים הלאה. אך זהו אינו אירוע יוצא דופן. מדענים רבים גורסים כי אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של הכחדה המונית שנגרמת בשל השפעות האדם – שינוי האקלים, כריתת יערות הגשם, הרס בתי גידול, ציד ודיג לא מבוקרים וזיהום סביבתי. ההשפעות הסביבתיות חוזרות כמו בומרנג אל המין האנושי – מלחמות, רעב, סופות ושיטפונות, שרפות, הרוגים וגלי פליטים.

מיה טבת דיין מאפשרת למותו של סודן, אירוע אקולוגי עולמי קשה, להשפיע על אירוע אישי משמח, שחל באותו היום – יום הנישואים האחד עשר שלה. "טוֹב שֶׁלֹּא חָגַגְנוּ" היא כותבת, ומזכירה את שאסור לשכוח – קרנפים ניצודים בשל אמונה טפלה שאבקה שמיוצרת מקרניהם עוזרת לכוח הגברא. כך מוכחדים הקרנפים בשם הגבריות ועל מזבח תרבות הצריכה. בחיבור מופלא רוקמת המשוררת שיתוף נוסף בינה לבין הקרנף, ומעידה שאין צורך להמית אותו כדי לעורר תשוקה – היא ניצתה בליל הכלולות, דוהרת כמו 'רכבת' שנפרמה בגרביון שקוף.  

בהמשך שואלת המשוררת שאלה שראוי שכולנו נשאל – מה קורה לעולם כשקרנף הולך לעולמו? מה משתנה בעולם שבו המטפל מצמיד מצחו לחיה הגוועת ויודע שגם העולם המוכר לו גווע, עולם "שֶׁדַּי הָיָה בּוֹ בְּעוֹר עָבֶה וְקֶרֶן / כְּדֵי לִשְׂרֹד", עולם שבו האדם שעדיין לא היה מצויד בנשק חם, היה קטן יחסית לקרנף, עולם שבו גבר ואישה מתחברים בלא צורך להרוג יצור אחר כדי לעבר ולהתעבר. עכשיו, לאחר מותו של הקרנף האחרון, "הָעוֹלָם עָדִין וְחָסֵר / כְּמוֹ תַּחֲרָה שֶׁלְּפֶתַע פָּקַע בָּהּ חוּט". הבחירה במילה תחרה מדגישה לא רק את שבריריות הקיום, אלא מצביעה על כך שאריג הקיום מחורר במאות ובאלפי חורים של מינים שנכחדו. עכשיו נוסף חור קטן בצורת קרנף. החור זעיר כנקב מחט בגרב ניילון – הדימוי הזה מחזיר אותנו, הקוראים, לתחילתו של השיר, ל'רכבת' שדוהרת בגרביון השקוף (שפעם ידעו לתקנה). וזה לא הדבר היחיד שדוהר: "אַתְּ רוֹאָה אֵיךְ זֶה מַתְחִיל / אַתְּ מְבִינָה לְאָן זֶה הוֹלֵךְ / אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַעֲצֹר אֶת זֶה." דוהרת גם ההכחדה ההמונית. דוהר אורח החיים הבזבזני והמזהם שלנו. דוהר אורח החיים הקפיטליסטי-צרכני שבעלי החיים והצמחים בו הם משאב חומרי (הדהרה מודגשת על ידי חריזה בסוף טור ובתחילת הטור הבא, לדוגמה […]הָפַךְ / בִּלְתִּי נִשְׁכָּח או […] לָעוֹלָם / כְּשֶׁגֶּזַע נֶעֱלַָם). אנחנו פורמים את האריג, מחוררים אותו, וגוזרים אותו לגזרים – גם באופן מעשי, קרי הכחדה, וגם באופן רוחני-תרבותי – אנחנו מנותקים יותר ויותר זה מזה ומהטבע. המשוררת יודעת שלאחר הקרנף ימותו אחרים. אי אפשר לעצור את זה. אבל במעשה השירה שלה היא פועלת נגד הפירוק והפרימה, רוקמת קשרי קשרים בין האישי לפוליטי-אקולוגי, בין מוות לחיים, בין שמלה לבנה לקרנף לבן, בין דהרתה של התשוקה לדהרת הרכבת ולדהרת ההכחדה.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה




    תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

    מכונת החֵרות / דן פגיס
    גלים שחורים / אורי קיטה
    אני רוצָה / יוליה וינר
    דיוק הכיוון / יהודית כפרי
    כמה מילים על הנייר / אבנר טריינין
    שירת סגרכתר
    גלוי עין וחבוי לב / טוביה ריבנר
    תאר לך / ויינברג מאיה
    שלושה עורבים / יהונדב פרלמן
    השועל / אמנון להב
    לראש העמוד