גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3) התפתחות מהירה של החברה האנושית, הנתמכת בניצול עד כלות של משאבי טבע שונים חיוניים, מעוררת חשש להגעה אל פי תהום. אל מול חשש זה מתגבשת תפיסה כי ניצול משאבים צריך להיעשות בקצב שאינו עולה על קצב התחדשותם. התיאור נשמע בוודאי מוכר ומעלה אסוציאציות שונות, אך זהו תיאור של המציאות ששררה באירופה במאות ה-15–18, או אז גובשה לראשונה תפיסת הקיימות המוכרת לנו כיום.