על הקשר בין הרס הטבע והתפרצות מגפות זואונוטיות

מבוא

מגפת הקורונה הנוכחית COVID-19 גרמה למיליוני חולים ברחבי העולם ולמאות אלפי מקרי מוות, עם השלכות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת ^[34]. הקורונה היא מחלה זואונוטית חדשה ומקורה ככל הנראה בעטלפים. בארבעים השנים האחרונות ישנה עלייה משמעותית בהתפרצות מחלות זואונוטיות חדשות, כמו מגפת הקורונה, המתפתחות אצל בעלי חיים וזולגות לבני אדם. כ-72% מהפתוגנים החדשים שנמצאו בעשורים האחרונים מקורם בחיות בר ^{[16, 29]}. מחלות זואונוטיות חדשות (emerging zoonotic disease) הן איום גובר על בריאות האנושות, כיוון שההשפעות שלהן לא ידועות, אין חיסון ואין תרופה בנמצא ^[16]. במקביל לעלייה בהתפרצות המחלות הללו ישנה עלייה בהרס המערכות האקולוגיות ובהכחדה המונית של מינים ^[5]. קיימים מנגנונים רבים הקושרים את הפגיעה האנתרופוגנית במגוון הביולוגי להתפרצות מחלות זואונוטיות ^[35]. מאמר זה יסקור את הקשר בין מגוון ביולוגי לבין התפרצות מגפות זואונוטיות, וכן יבחן שלושה גורמים מובילים לאובדן מגוון ביולוגי – הרס בתי גידול, סחר בחיות בר ושינוי האקלים – ואת הקשר ביניהם לבין מגפות, בדגש על לקחים ממגפות ממשפחת הקורונה בעבר.

בני אדם היו קורבן למחלות מידבקות משחר האנושות. עם זאת, הרבה מהמחלות המידבקות העיקריות שמסכנות חיים התבססו רק אחרי תחילת העידן החקלאי, כשנוצרו מצבורי אוכלוסייה גדולים מספיק לתחזק את הפתוגן ^[35]). מגע מוגבר של האדם עם בעלי חיים מגביר סיכויי זליגה של מחלות זואונוטיות חדשות לאדם. בעידן המודרני בעקבות צפיפות האוכלוסייה, מעבר הולך וגדל לערים והתנועה הגלובלית התכופה של אנשים וסחורות גובר הסיכוי שפתוגן שהועבר לאדם יתבסס באוכלוסייה ויגרום להתפרצות מגפה ^{[10, 35]}.

מגפת הקורונה הנוכחית COVID-19 נגרמת מנגיף בשם SARS-COV-2. בעוד שמקור הנגיף והסיבות להתפרצותו לא ידועות לאשורן, הסברה המדעית הרווחת היא שמדובר בנגיף זואונוטי ומקורו בשוק חיות בר ^[13]. נגיף הסארס גרם למגפה ב-2003 עם 10% תמותה מקרב הנדבקים ברחבי העולם. ככל הנראה, גם אז המקור היה שוק חיות בר בסין, ואזהרות רבות התריעו על התפרצויות חוזרות של מגפות משווקים אלה ^{[6, 7]}. מגפת ה-MERS, ממשפחת הקורונה אף היא, הייתה קטלנית עוד יותר, עם כ-30% תמותה מקרב הנדבקים. מקורה כנראה בגמלים בקטאר, אך גם לנגיף זה יש מקור אבולוציוני בעטלפים ^[3].

הכחדה ופגיעה במגוון ביולוגי

האנושות גורמת להכחדה נרחבת של מיני צמחים ובעלי חיים בקצב גבוה פי 100–1,000 מקצב ההכחדה ב-10 מיליון שנה האחרונות. ההערכה היא שכמיליון (!) מינים נמצאים בסכנת הכחדה, ושהאדם מניע את ההכחדה ההמונית השישית בהיסטוריה של כדור הארץ ^[5].

במערכות אקולוגיות רבות הוכח קשר בין מגוון ביולוגי גבוה לבין הקטנת הסיכון שמחלות זואונוטיות יעברו לבני אדם, בתופעה המכונה אפקט הדילול (dilution effect) ^[8]. בחברות אקולוגיות עם מגוון חיות בר גדול יותר נצפתה ירידה במגוון הפתוגנים, כולל נגיפים, חיידקים וטפילים רב-תאיים; קשר זה נשמר בסוגי מערכות אקולוגיות ובקבוצות בעלי חיים שונות ^[8]. לעיתים מתקיים הקשר ההפוך, כך שמגוון חיות בר גדול תורם למגוון גבוה יותר של מאכסנים פוטנציאליים לפתוגנים במערכת האקולוגית, כלומר למינים המשמרים את הפתוגן באוכלוסייה שלהם לאורך זמן ושהם מקור להדבקה למינים אחרים ולאדם. עם זאת, השינוי בהרכב חברות אקולוגיות עקב פעילות האדם אינו אקראי, ולרוב מביא להתגברות מינים מעבירי פתוגנים ^[25]. כמה מנגנונים יכולים להסביר את אפקט הדילול. ראשית, לקבוצות טקסונומיות מסוימות, כגון עטלפים, מכרסמים ומינים הקרובים לאדם פילוגנטית כדוגמת פרימטים, פוטנציאל גבוה יותר מאחרות לשמש מינים מאכסנים למחלות זואונוטיות ^[24]. לפיכך, בחברות עשירות במגוון מינים, השכיחות של מינים מאכסנים קטנה יחסית בהרכב החברה האקולוגית, כך שהסיכוי שפתוגן ידביק מין המתאים לשמש מאכסן למחלה זואונוטית – יורד. במחלות המועברות בידי מיני וקטורים, כגון יתושים או קרציות, יורד הסיכוי שהווקטור ייקח מנת דם ממין שיש בו פרטים נגועים ^[25].

הסבר נוסף לאפקט הדילול הוא שבחברות עם מגוון ביולוגי נמוך יותר נפגע המארג האקולוגי, כך שמתקיימים פחות מינים מתחרים ופחות טורפים, ומתאפשרת ההתפשטות של מינים כוללניים. (generalist species) מינים אלה מותאמים למגוון רחב של בתי גידול ומקורות מזון, וחלק מהם הופך למותאם לסביבת האדם ^[9]. מינים כוללניים נושאים לרוב יותר פתוגנים וחודרים לסביבות האדם, ובכך מגבירים סיכויי זליגת מחלות ^[25]. למשל, מחקר שבדק 16 מיני מכרסמים ברחבי מזרח אסיה מצא שבבתי גידול שמופרים על-ידי חקלאות, כריתת יערות או עיור, נמצאו יותר מכרסמים כוללניים הנושאים יותר פתוגנים המסוכנים לאדם ^[21].

לא רק מגוון המינים הכולל משפיע על מחלות זואונוטיות, אלא גם מצב השימור של חיות הבר. מחקר שבחן נוכחות של 142 נגיפים זואונוטיים אצל יונקים מצא מתאם ישיר בין גודל האוכלוסייה העולמית של המין, מצב השימור שלו לפי ה-IUCN וגודל תחום התפוצה של המין, לבין עושר מיני הנגיפים הזואונוטיים שהוא מאכסן. מיני היונקים עם האוכלוסיות הגדולות ביותר הם מינים מתפרצים ומינים פולשים, שהתאימו את תנאי המחיה שלהם לסביבת האדם, או חיות משק ^[15].

הרס בתי גידול ומחלות זואונוטיות

קיים מתאם גבוה בין הרס בתי גידול לבין זליגת מחלות מבעלי חיים לאדם. מודלים הראו שאחוז השטח שהומר לשימוש האדם עשוי לנבא גודל מגפה זואונוטית צפויה ^[12]. בין הגורמים העיקריים המגבירים הסתברות שמין יונק מסוים יתפקד כמאחסן למיני נגיפים זואונוטיים רבים, נמצא פיתוח עירוני מואץ בשטח התפוצה של המין ^[24].

לפי דו"ח ארגון IPBES, כ-75% מכלל השטח היבשתי של כדור הארץ הומר לשימוש האדם על-ידי חקלאות, בירוא יערות, גידול ערים, תעשייה ועוד ^[5]. בתי הגידול הטבעיים שנותרו נפגעים מקיטוע היוצר שטחים טבעיים קטנים במרחב פגוע. כ-70% מהיער הנותר בעולם נמצא במרחק של פחות מקילומטר בלבד מקצה היער. קיטוע לבדו גורם לירידה של עד 75% במגוון הביולוגי, לאובדן המגוון הגנטי של אוכלוסיות חיות בר ולהכחדת מינים ^[14].

קיטוע בתי הגידול מגדיל את אורך השוליים בין הליבה של שטחים טבעיים לבין ה'מעטפת' (matrix) של שטחים מופרים. אפקט שוליים זה יוצר נקודות מגע רבות יותר בין ריכוזי האדם לבעלי חיים נשאי מחלות, כלומר, פרטים שהודבקו בפתוגן ועשויים להעבירו, כך שיש יותר סיכוי שמחלות יעברו. במחלות מסוימות הוכח שהמגפה לא החלה מהדבקה בודדה של האדם מבעל חיים, אלא שהדבקות חוזרות ונשנות הובילו בסופו של דבר לכלל מגפה; כך שככל שעולה הסיכוי למגע, עולה הסיכוי להתפרצות ^[19]. באזורים ברחבי אפריקה ובדרום אמריקה שהיו בהם קווי מגע קרובים בין האדם לחיות בר, אחוז ניכר יותר של העטלפים היה נגוע בנגיפים ממשפחת הקורונה. באסיה באזורים עם ניצול מוגבר של חיות בר נמצא מתאם לשכיחות נגיף זה ^[3]. גם התמרת בתי גידול לשטחי חקלאות אחראית לכמחצית מכלל המחלות הזואונוטיות החדשות המתפרצות אצל בני אדם ^[26]. סקירה רחבה בדרום-מזרח אסיה העלתה שלאנשים העובדים בחקלאות יש פי 1.74 סיכון להידבק במחלות מידבקות כגון טיפוס ומלריה ^[28].

מנגנון נוסף הקושר הרס בתי גידול למחלות זואונוטיות הוא התפשטות מינים כוללניים בשטחים מקוטעים ^[9]. דוגמה לכך היא מחלת הליים, שעשויה להיות קטלנית, ומועברת באמצעות קרצייה. המין המאכסן העיקרי בצפון אמריקה הוא עכבר לבן-רגל (Peromyscus leucopus), מין כוללני אוכל-כול. מין זה נפוץ יותר במקטעי יער קטנים יותר, שנמצאו בהם גם יותר קרציות הנגועות במחלת הליים ^[2].

הפרה של בתי גידול גורמת לעלייה בשכיחות המחלות אצל חיות בר, ומגבירה את הזליגה של הפתוגנים לאדם. התדלדלות המשאבים הטבעיים מחריפה את התחרות על משאבי מזון ומגבירה טריפה. מצוקה ולחץ הנגרמים מגורמים סביבתיים אלה, מחלישים את מערכת החיסון של בעלי החיים ובכך מעלים את הרגישות שלהם למיני פתוגנים וכן מגבירים את קצב פיזור הפתוגנים (shedding) מבעלי החיים לסביבה ^[1]. עטלפים במצב גופני ירוד ביערות מופרים ומקוטעים בבורניאו נמצאו נשאים ליותר נגיפים ממשפחת הקורונה וממשפחת האסטרווירוס ^[27].

תאוריה מדעית חדשה מציעה את מודל האבולוציה המשותפת (coevolution), הקושר בין קיטוע בתי גידול ואבולוציה מהירה של פתוגנים. קיטוע יוצר שטחי מחיה מבודדים של המין המאכסן. בכל מקטע כזה הפתוגן, טפיל (אקטו-פרזיט או אנדו-פרזיט) והמאכסן עוברים אבולוציה משותפת להתאמה ביניהם. מוטציות חוזרות וסחיפה גנטית יוצרות זנים רבים של אותו הפתוגן, כך שגובר הסיכוי שאחד מהם יהיה קטלני ובעל יכולות זליגה לאדם ^[36].  

ציד ואכילת חיות בר

ציד וסחר בחיות בר מגבירים גם הם את הסיכוי להתפרצויות מגפות חדשות, דרך מגע ואכילה של דם ואיברים פנימיים של בעלי חיים נגועים. סחר בבשר חיות בר פוגע אנושות במגוון הביולוגי של חיות בר ובתפקוד המערכות האקולוגיות, ובמקביל מגביר זליגת מחלות זואונוטיות לאדם ולחיות משק ^[17]. נגיף הקורונה הגיע כנראה משוק "רטוב" (שבעלי החיים נמכרים בו למאכל בעודם בחיים) של חיות בר במחוז ווהאן שבסין (תמונה 1). גם מגפת הסארס החלה בשוק חיות בר כזה, בשאנזן, סין ^[4]. עוד ב-2003, בעקבות מציאת נגיף הסארס בחיות בר בשוק, נאסר הסחר בחיות בר בדרום סין. אך למרות הלקח של אותה התפרצות, הסחר בחיות בר ממשיך ^[7].

סחר במינים בסכנת הכחדה נאסר באמנת CITES הבין-לאומית כבר משנת 1973. למרות זאת, מסורות תרבותיות, אמונות לגבי כוחות ריפוי של איברי בעלי חיים וצריכת חיות נדירות כסמל סטטוס, מניעות סחר לא חוקי בחיות בר ברחבי העולם בהיקפים שמוערכים בכמיליארד דולר ^[33].

מחלות האבולה, האיידס ואבעבועות הקוף (monkeypox) הועברו לאדם מבשר ציד לא חוקי של חיות בר (bushmeat) ביערות באפריקה ^[12]. התפרצות מחלת האבולה הקטלנית במרכז אפריקה, הגורמת עד 88% תמותה של החולים בה, הועברה לאדם מאכילת חיות בר וממגע חוזר ונשנה עם גופות של מינים שניצודו. סחר בחיות בר נושאות מחלות אינו נחלתן של מדינות מתפתחות בלבד. בשר ציד רב מגיע מאפריקה לאירופה מדי שבוע ^[18], ואילו ארה"ב מקבלת 2 מיליון משלוחים של חיות בר ומוצריהן מדי שנה ^[11].

שינוי האקלים ומחלות זואונוטיות

עקב פליטה נרחבת של גזי חממה בידי האדם, הריכוז הממוצע של פחמן דו-חמצני באטמוספרה נכון ל-2019 היה 413.68 חלקיקים למיליון (ppm). שינוי האקלים צפוי להשפיע על בריאות האדם באופנים רבים, ובפרט הוא צפוי להאיץ התפשטות מחלות זואונוטיות, השפעה שצפויה להתגבר בשנים הקרובות ^[30].

עליית הטמפרטורה הממוצעת גורמת לשטח התפוצה הטבעי של אורגניזמים רבים להתפשט צפונה (רחוק יותר מקו המשווה) או לעלות בגובה, למקום שממוצע הטמפרטורות החדש בו זהה לאקלים המתאים למין ^[22]. עקב כך, שינוי האקלים גורם לשינוי ולהרחבת התפוצה הן של וקטורים הן של מינים מאכסנים למחלות זואונוטיות, ומקרב אותם למרכזי אוכלוסייה גדולים ^[20].

ההתחממות גורמת גם לגידול אוכלוסייה של וקטורים, בעיקר פרוקי רגליים מוצצי דם. בטמפרטורות גבוהות יותר עולה קצב ההתרבות של חרקים, ואילו פרקי הזמן בין ארוחות דם וזמן הדגירה של פתוגנים בגוף החרק – מתקצרים ^[23]. יתושים צפויים להגביר הפצת מחלות כגון מלריה ודנגה (dengue), הפוגעות במאות מיליוני אנשים בשנה כבר כיום. מחלות זואונוטיות המועברות בידי וקטורים רלוונטיות במיוחד בישראל. בארץ נראתה עלייה במקרי קדחת הנילוס המערבי, שמועברת בידי יתוש ממשפחת הכולכית (בעיקר Culex pipiens ו-Culex perexiguus) ובמקרים קשים עשויה לגרום לדלקת קרום המוח. הנגיף אנדמי בישראל, עם מקרי התפרצות בקיצים חמים במיוחד. הקדחת צפויה להתפשט עם התפרצויות חוזרות, ככל שהאקלים יתחמם ^[23]. בישראל נראו גם התפרצויות של מחלת הלישמניה (שושנת יריחו) המועברת באמצעות זבוב החול (Phlebotomus spp.), שקצב הפעילות והעקיצה שלו מתגבר עם עליית הטמפרטורה ^[23].

במקביל, שינוי האקלים עשוי להגדיל את קצב ההתרבות של הפתוגנים הזואונוטיים עצמם, להעלות את שכיחותם במינים מאכסנים ולהגביר את קצב הזליגה שלהם אל האדם ^[20]. התחממות מאפשרת לפתוגנים זואונוטיים לשרוד במזון, להתרבות ולעבור מהר יותר ^[30].

סיכום ומסקנות

מחקרים מעריכים שבעתיד נראה יותר התפרצויות של מחלות מידבקות חדשות, ולא מהנמנע שהן יהיו גם קטלניות מהקורונה ^[29]. הבנת התפקיד של מערכות אקולוגיות בריאות בהגנה מפני מגפות אלה צריכה להתבטא בכך ששמירת טבע תהפוך לסעיף מרכזי בסדר העדיפויות העולמי והלאומי.

חשוב לזכור שה'אחריות' למחלות זואונוטיות איננה על חיות הבר. חיות בר היו נשאיות של פתוגנים רבים מקִדמת דנא, אך מערכת החיסון שלהן חזקה בהרבה מזו של האדם. לכן, בעוד הן נושאות פתוגנים מבלי להיפגע, הפתוגנים הללו גורמים לאדם לחלות. הניצול, ההרס והפלישה האנושית לתוך בתי הגידול, גורמים לנו לבוא במגע קרוב עם חיות הבר ולהפוך את הפתוגנים הללו למקור למגפות קטלניות.

שיקום מערכות אקולוגיות וחידוש המגוון הביולוגי הטבעי הראה פעמים רבות תרומה לבריאות האדם וירידה בסיכון להעברת מחלות זואונוטיות ^[32]. שינויים בבתי גידול, כך שיקטינו נוכחות של מינים מאכסנים או וקטורים, ועידוד הדברה ביולוגית עוזרים במניעת הפצה של מחלות זואונוטיות. למשל, שיקום אדמות כבול גרם לירידה במספרן של קרציות נושאות מחלות, וטיפול במינים פולשים הוריד סיכון להעברת מחלת הליים ב-98% ^[31]. על מערכת הבריאות הציבורית לעבוד יחד עם אקולוגים לשיקום בתי גידול, כדי שנראה סביבה בריאה יותר לאדם ולחיות הבר כאחד ^[31].

יש להמשיך את הטמעת השמירה החקוקה (הסטטוטורית) על מערכות אקולוגיות טבעיות ושטחים פתוחים במערכת התכנון, תוך דגש על שטחיים טבעיים מקושרים היטב ברשת של שטחים פתוחים ביניהם. כמו כן, יש לחזק את ההגנה על חיות בר. אף על פי שבישראל אין שטחים רחבים של טבע פראי, היא מרכז נדידה בין-יבשתי לציפורים נודדות, וההגנה עליהן היא אחת התרומות החשובות של ישראל לשמירת טבע מבחינה בין-לאומית.

התפרצות הקורונה מדגימה שכאשר אנו מבינים את הסכנה הישירה להישרדותנו, האנושות מסוגלת לעשות שינויי התנהגות מרחיקי לכת ובעלי השפעה מהירה לשיפור מצב הסביבה. התקווה היא שגם אחרי שמגפת הקורונה תדעך, נזכור ששמירה על הטבע חיונית להמשך קיומנו.