תנו לחיות הבר לחיות

בשנים האחרונות התפתח בארץ מאבק בין חובבי כלבים וחתולים (להלן חיות-מחמד) לבין הדואגים לשמירת הטבע. חיות-המחמד ומרבית מיני חיות-הבר מוגנים בחוקים שונים, אך התרבות יתר של חיות-מחמד בטבע, והעובדה שיצר הצייד של חתולים וכלבים לא נפגע מביותם, גורמים לפגיעה קשה בחיות-הבר. תופעה זו אינה מוגבלת לישראל. חתולים וכלבים ידועים בכל העולם כמזיקים קשים לחיות-בר. להלן כמה דוגמאות מהארץ: מחקר שנעשה בחולות אשדוד-ניצנים העלה, שכלבים משוטטים מתאגדים לחבורות, צדים צבאים ומפחיתים את הצלחת הרבייה של הצבאים בצורה משמעותית ביותר ^[2]; כלבים שבעליהם שחררו אותם טרפו איילי כרמל וצבאים ברמת הנדיב; כלבים משוטטים ברמת הגולן תועדו כשהם טורפים צבאים, ולהקות כלבים מהיישוב הילה טרפו בתוך שבועיים ארבע נקבות יחמורים (מין אייל שהוא מהנדירים בעולם וישראל היא המובילה בהצלתו), ששוחררו לנחל כזיב כחלק ממאמץ להשיב מין זה לטבע בישראל. תועדו גם מקרים של טריפת יעלים על-ידי כלבים בשדה בוקר ובעין גדי. נזקי החתולים אינם פחותים מאלה של הכלבים: מחקר שנעשה באוניברסיטת תל-אביב העלה, שחתולים משוטטים טרפו 10 מיני יונקים, 26 מיני ציפורים, 18 מיני זוחלים ומין אחד של דו-חיים, כולם בעלי חיים המוגנים לפי חוק הגנת חיית-הבר ^[1]. כמה ממינים אלה, כמו למשל נמנמן העצים והלטאה הירוקה, הם מינים בסכנת הכחדה.

חיות-מחמד החיות בטבע מעבירות מחלות שונות, שהחמורה מביניהן היא מחלת הכלבת. מדובר במחלה חשוכת מרפא, הגורמת למוות למי שלא מטופל תוך מספר ימים לאחר מגע עם המעביר אותה. שכנותיה של מדינת ישראל הן מקור מתמשך לכלבת, המועברת על-ידי כלבים, כמו גם על-ידי בעלי חיים אחרים. כלבים וחתולים משוטטים באים במגע עם חיות נגועות, נדבקים מהן ומפיצים את המחלה לאדם ולחיות בית. נזקי הכלבת לחיות-הבר ניכרים: התפרצות כלבת לפני כ-20 שנה גרמה לפחיתה רבה באוכלוסיות בעלי חיים שונים, ובכללם שועל הצוקים, מין הנמצא בסכנת הכחדה.

דילול אוכלוסיות חיות-המחמד המשוטטות באזורי בר חיונית לשמירת הטבע ולבריאות האדם. יש לזכור, שאין גורם טבעי (טורף) שידלל את אוכלוסיות חיות-המחמד שהתפראו. עד לפני שנים אחדות נעשה דילול זה על-ידי המתת חיות-מחמד משוטטות, ומספרן בשטחים טבעיים נשמר נמוך. כתוצאה מלחץ של אגודות חובבי חיות-מחמד שונה המצב לגבי חתולים, ובית המשפט העליון אסר את המתתם. המתת כלבים ששוטטו באזורי בר נמשכה לפי התקנות למלחמה בכלבת, אך כעת אוסר השר להגנת הסביבה על ביצוע פעולה זו. איסורים אלה הביאו להתרבות גדולה של חתולים בשטחים טבעיים, ויש לצפות שכך יקרה תוך זמן קצר גם לגבי כלבים.

חובבי חיות-המחמד טוענים, שסירוס חתולים הוא הפתרון להתרבותם. דא עקא, הדבר אינו פשוט כלל, ובמאמר המתפרסם בגיליון זה מסבירה ענבל בריקנר בראון מדוע. מסקנת חוקרים שחקרו את הנושא ברומא הייתה, שללא מניעת כניסה של חתולים לאוכלוסייה המסורסת "כל המאמצים להקטנת האוכלוסייה (באמצעות סירוס) הם בזבוז של כסף, זמן ואנרגיה" ^[3]. למרות זאת, השרים להגנת הסביבה ולחקלאות הקציבו מיליוני שקלים לסירוס חתולי-רחוב, הקצבה שהיא בזבוז גמור של כספי ציבור. לגבי כלבים אין לחובבים אלה שום הצעה מעשית. באיטליה נאסרה המתת כלבים, והתוצאה הייתה ריבוי עצום במספר הכלבים המשוטטים. כלבים שנאספו למכלאות והוחזקו שם על חשבון המדינה הפכו למקור הכנסה קל למאפיה, שהשתלטה על ענף זה, בדומה לנעשה בארץ לגבי איסוף בקבוקים למחזור.

מדענים העוסקים בנושא מציעים דרכים אחרות לטיפול בריבוי החתולים והכלבים המשוטטים. לגבי חתולים הם מציעים לטפל בסיבות לריבויים, ובראש ובראשונה בעודף המזון שמציע להם האדם. יש צורך בחינוך ובאכיפה למניעת השלכת אשפה ברשות הרבים, ובהחלפת פחי אשפה, הניתנים לפתיחה על-ידי בעלי חיים, בפחים עמידים לכך. יש לחייב את מאכילי החתולים בתשלום אגרה לרשות המקומית, שתשמש לצורך חיסון חתולים. כל עוד אוכלוסיות החתולים הולכות וגדלות אין מנוס מלהתקין תקנות שתאפשרנה לסלק חתולים מכל שטח טבעי. לגבי כלבים משוטטים באזורי בר, נראה שאין פתרון מעשי לגידול באוכלוסיותיהם מלבד ירי.

הצעות אלה מעוררות התנגדות גורפת מצד חובבי חיות-המחמד. התגובות להצעות המדענים הן רגשיות ובדרך כלל אינן מתייחסות באופן הגיוני למוצע, מה שמקשה מאוד על הגעה לדו-שיח פורה. אגודות חיות-המחמד פועלות להשתקה של מי שמתנגד לדעתן.

מתן חיסיון גורף לכלבים ולחתולים המשוטטים בשמורות טבע (ובכלל מחוץ לבתי מגדליהם) מביא לכך שהם טורפים חיות-בר המוגנות בחוק. הגיע הזמן להפסיק לנהוג בתקינות פוליטית ולהקטין את אוכלוסיות חיות-המחמד המתרבות בטבע.